2ראובן נתחזק עליו שטר חוב ולאה אשתו היתה לה חצר אחת שקנתה בשמה וכשחלתה למות נתנה לרחל בתה בצוואתה זו החצר ולא ערער ראובן בדבר ונפטרה לאה ועתה תובע בעל חובו לגבות חובו מהמחצית האחת מן החצר הנזכר שהוא דין כתקנת טוליטולה שיירש אותה ראובן לפי שמתה תחתיו לאה אשתו והוא עומד במקומו ליטול חובו ואומר שאין כח ללאה להפקיע במתנה שעבוד החוב הנזכר מעל החלק המגיע ממנה לראובן על פי התקנה ורחל אומרת שאמה נתנה לה החצר במתנה ואביה ראובן שמע ושתק הילכך אין לשמעון לגבות ממנה כלום.3תשובה יראה שאותה חצר שקנתה לאה בשמה היו הפירות של אותו חצר של ראובן בעלה דנכסי מלוג היו דכל נכסים שאינן נכסי צאן ברזל הן נכסי מלוג והפירות של הבעל ולא היתה יכולה לא למכרם ולא ליתנם במתנה דאמר רבי יוסי באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות דבעלה כלוקח שויוהו רבנן ואף על גב דאיכא פסידא דלקוחות כדמפרש טעמא בשילהי יש נוחלין קל"ט משום דלקוחות אפסידו אנפשיהו דלא איבעי להו למיזבן מאתתא דיתבא תותי בעלה כ"ש אם נתנה במתנה שלא קנה ואף על פי שראובן בעלה היה בשעת הצואה ושמע ולא מיחה לא הפסיד בשביל זה זכותו ולא דמי להא דאמרינן בפרק יש נוחלין קל"ב אהך דתנן הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה ופריך משום שכתב לה קרקע כל שהוא אבדה כתובתה אמר רב במזכה להן על ידה ושמואל אמר במחלק לפניה והיא שותקת דהתם היינו מחילת שעבוד בעלמא דאמרינן כיון ששתקה כשכתב נכסיו לבניו ולא מיחתה מחלה שיעבוד כתובה מן הנכסים אבל הכא דכלוקח שויוהו רבנן להוציא הנכסים מיד הלקוחות לא הפסיד בשתיקתו ועוד דבעל חוב שמכר הלוה שעבודו לפניו ושתק לא הפסיד דדוקא גבי כתובת אשה אמרינן הכי כדמפרש התם מקולי כתובה שנו כאן וכן פי רשב"ם התם ועוד מכח תקנת הקהל לא היה כח בידה ליתן לאחר אחר מיתתה כי מן הדין הבעל ראוי לירש הכל ותקנת הקהל מפקעת ממנו חצי נכסיה ולאו כל כמינה ליתנם אחר מיתתה לאחר הלכך הדין עם שמעון שיגבה חובו מחצי החצר שהוא חלק ראובן אשר בה"ר יחיאל ז"ל.
